מדוע אינני מריח עוד את הבושם שלי? (תעלומת ההרגל)

זוהי סיפור שאני שומעת לעיתים קרובות ומעורר תסכול גדול. אתם נאמנים לבושם שלכם כבר שנים, זוהי חתימתכם, החותם הריחני שלכם. הסביבה שלכם מזהה אתכם ברגע שנכנסים לחדר, מחמיאים לכם, אומרים לכם “זה ריח כמוך!”. הבושם הזה מספר את ההיסטוריה שלכם, הוא חלק מהמורשת האינטימית שלכם.

ובכל זאת, בוקר אחד, הדרמה: אתם לא מריחים את עצמכם עוד. אתם מרססים, שוב ושוב, הריח נראה נעלם מיד. אתם חושבים אז שהנוסחה השתנתה, או שהבושם לא מחזיק עוד. רגעו, הבעיה לא מגיעה מהבקבוק, אלא ממנגנון מרתק של מוחכם.

1. תופעת ההסתגלות הריחנית

אם אתם מקבלים מחמאות בעוד נדמה לכם שאינכם לובשים דבר, זוהי למעשה… בשורה מצוינת! פירוש הדבר שהבושם שלכם משויך בצורה מושלמת לעורכם.

תופעה זו נקראת הרגל או הסתגלות ריחנית. זהו רפלקס הישרדות ארכאי. מוחנו מתוכנת להתריע מפני סכנות (ריח עשן, מזון מקולקל). ברגע שמנתח ריח כ”מוכר” ו”לא מסוכן”, הוא מחליט שלא לעבדו עוד כדי להישאר זמין למידע חדש.

בפשטות: מוחכם החליט שהבושם שלכם הוא חלק מכם. הוא “כיבה” אותו כדי להריח טוב יותר את שאר העולם. זה מתסכל, אך זוהי ראיה לאוסמוזה מושלמת.

2. מלכודת ההגזמה

נוכח שתיקה ריחנית זו, גדול הפיתוי להכפיל ואפילו לשלש את המינון. מזהיר אתכם: זוהי המלכודת.
אתם עלולים להציק לסביבה שלכם מבלי להיות מודעים. אתם עדיין לא מריחים את עצמכם, אך עמיתיכם ויקיריכם סובלים מרוויה. הבושם חייב להישאר ליטוף, לא פלישה.

3. הפתרון: ה”בושם הסוגריים”

אולי תהיו פיתויים לשנות חתימה לחלוטין. זהירות, לרוב מדובר בדרך מלאת מכשולים! קשה מאוד למצוא ניחוח שיחן עליכם באותה מידה. בנוסף, הסביבה שלכם עלולה להגיב רע: “אינני מכיר אותך עוד”, “מדוע שינית?”, “היה טוב יותר לפני”.

עצת המומחה שלי ל”שבירת” הרגל זה מבלי להתגרש מהבושם האהוב עליכם? הבגידה הזמנית.
אמצו את מה שאני קוראת “בושם סוגריים”. במשך כמה ימים או שבוע:

• לבשו Eau Fraîche או קולוניה (תווים הספרידיים נדיפים מאוד ש”מנקים” את האף).
• חלופות עם בושם ממשפחה ריחנית מנוגדת.
• או פשוט קחו הפסקה של כמה ימים ללא בושם (בסוף השבוע למשל).

על ידי שלילת מוחכם מהריח המוכר שלכם, תבצעו “איפוס” של החיישנים. ביום שתחזרו לאהבות הראשונות שלכם, תגלו אותם מחדש עם אותה רגש כמו ביום הראשון.

4. טיפים ל”עוררות” שובל הריח שלכם

אם אינכם רוצים לקחת הפסקה, תוכלו לאופטימז את הפיזור כדי להפתיע שוב את האף שלכם:

• בד ולא עור: בשמו את בגדיכם או צעיף. הסיבים שומרים ריחות בצורה שונה מהעור.
• טריק הכותנה: כפי שהזכרתי במאמר שלי על טיפים להחזקת בושם, הכניסו כותנה מבושמת לחזייה. החום יפזר את הניחוחות לאפכם לסירוגין.
• ה-Layering: השתמשו בקרם הגוף של הגמא שלכם, או הוסיפו כמה ריסוסים של בושמכם לקרם ניטרלי בגומחת ידכם (ראו מאמרנו על ה-Layering).
• עלו בריכוז: אם אתם לובשים Eau de Toilette, עברו לEau de Parfum או לאקסטרה אם קיים. המבנה הצפוף יותר יורגש בצורה שונה.

5. כאשר האף שובת: אנוסמיה והורמונים

לעיתים הסיבה פיזיולוגית. אין מדובר בהרגל, אלא בירידה ממשית בחוש הריח (אנוסמיה חלקית):

• האקלים: בחורף, הקור מרדים את הקולטנים הריחניים. אנו מריחים פחות.
• ההורמונים: חוש הריח, בעיקר אצל האישה, אינו יציב. הוא משתנה בהתאם למחזור ההורמונלי. אנו לא מריחים אותו הדבר בתחילת מחזור או באמצעו.
• הבריאות: הצטננות, שפעת או אלרגיה ה”סוגרים” את האף מפחיתים בצורה דרסטית את התפיסה.

הערה חשובה: אנוסמיה מוחלטת ופתאומית (אובדן מוחלט של חוש הריח) נדירה ומופיעה לעיתים קרובות לאחר הלם ויראלי (כמו COVID) או טראומטי. אם זה מתמשך, התייעצו עם רופא אף-אוזן-גרון.

6. מבחן ה”גלי” (Dragibus): הקשר בין טעם לריח

כדי להבין עד כמה האף שלכם חיוני, בצעו ניסוי מבדר זה:
קחו סוכרייה פירותית (כגון Dragibus) ואכלו אותה תוך כדי אחיזת האף (או עם אטמי ים). תרגישו רק “מתוק”. ללא שום טעם תות או לימון.
שחררו את האף תוך כדי לעיסה: פתאום, הארומה מתפוצצת בפה! זוהי הרטרו-אולפקציה.

זה מזכיר לנו שיעור חיוני: קחו זמן לעצום עיניים ולנשום את מה שאתם אוכלים או לובשים. המודעות מעוררת את החושים.