1. מבוא: המפגש שלי עם 34 boulevard Saint-Germain
הביקורת הראשונה שלי מוקדשת למותג שהטביע חותם על ראשית דרכי בעולם הבישום. כאשר הלכתי אל Diptyque, לפני שנים רבות ב-34 boulevard Saint-Germain, בעצת חברה, פגשתי שם שני שחקנים צרפתים מפורסמים מאוד שהערצתי מאוד. אמרתי לעצמי שהיא צדקה: לכתובת הזו יש באמת «סטייל».
2. ההיסטוריה וה-DNA הריחני של ה-Maison
מותג זה שייך לשלושה אמנים, שאינם בשמים אלא חובבי אמנות ויופי: האחת ציירת, השני מגיע מעולם התיאטרון והאחרונה מעצבת פנים. בתחילה הם מכרו שם את הבדים שלהם, פריטים שמצאו ביד שנייה או הביאו ממסעותיהם. בשלב שני הם החליטו להשיק נרות, וזו הייתה הצלחה מיידית. מדוע השם הזה, Diptyque? פשוט מאוד מכיוון ששתי חלונות הראווה שלהם היו זהים, שם המותג נמצא מעצמו!
התווית הסגלגלה המפורסמת והייחודית נוצרה בהשראת בד שהם דמיינו עם אותיות רוקדות שיש לפענח בעצימת העין הימנית. הלוגו הזה, שניתן לזהותו מבין אלף, עם פן קדמי שנקרא דרך בקבוק הזכוכית, נושא תמיד מסר נסתר המספר את סיפור הבושם.
בשנת 1968 חוצה Diptyque שלב חדש ומשיקה את ה-eau de toilette הראשונה שלה, בהשראת pot-pourri מהמאה ה-16 ובבריאתו של Norbert Bijaoui: שמה, L’Eau. הכתובת הסודית הזו הופכת בהדרגה לבלתי נמנעת. זהו אחד המותגים הנישתיים הראשונים ששומרים עד היום על רוחם המקורית: אמנות גרפית, שירה, זיכרונות מסעות ומחווה לחומרי הגלם.
3. חוות הדעת הביקורתית של Sylvaine Delacourte
ניצלתי את ביקורי האחרון כדי לחוש את הבשמים שהותירו בי רושם מיוחד אצלם. רבים מהם מבוצעים היטב ובעלי מלאכה יפה מאוד. הם מרובי פנים, איכותיים, בעלי נוכחות, מבלי ליפול למגמה הנוכחית, כלומר «פצצות מוגזמות באמת».
Diptyque פונה תמיד לבשמים מוערכים, מה שמניב לעיתים קרובות בשמים יפים ובנויים היטב. מורגש שיש כיוון אמנותי שמכבד את ה-DNA של המותג. יש לציין שכעת ישנם נרות הניתנים למילוי חוזר; מבחינתי הם יקרים מדי מעט, אך בעלי עיצוב מרשים מאוד, והניחוחות שלהם נוצרו על ידי Olivia Giacobetti.
עם זאת, אני שומרת על עיני הביקורתית. הנה שתי יצירות ששכנעו אותי פחות:
- האכזבה שלי מ-Lazulio: יש בושם אחרון שאכזב אותי על העור, למרות שעל פס הבדיקה הוא דווקא משך אותי. זהו Lazulio מהקולקציה החדשה Les Essences, בושם ירוק עם תווי ריבס ולבונה. הוא נוצר על ידי Quentin Bisch, בשם הידוע ביצירת בשמים עוצמתיים בעלי sillage גרעיני. למרבה הצער, Lazulio רחוק מאוד מכך: מבחינתי הוא ביישן מדי, הן ב-sillage והן בעמידות, אף שזה עתה זכה בפרס מעולם הבישום.
- חוות דעתי על L’Eau Papier: בושם נוסף שלא אהבתי, למרות שהשם והרעיון מצאו חן בעיניי: זהו L’Eau Papier. הוא מכיל תווים עציים ענבריים שאינם זוכים לחסדי. הם מתיישבים כמו כתם «שחור» בתוך הלובן של התווים המושקיים, אדי האורז והמימוזה. העצים הענבריים הללו שאני מתעבת, יבשים ביותר, המגרדים את האף והנמצאים בהרבה מההשקות האחרונות, הם פתרון קל לתת הרבה עוצמה ו-sillage. מבחינתי, הם וולגריים ורעשניים.
4. «שלישיית הפסגה» של בשמי Diptyque הטובים ביותר (והפנינים שלי)
הנה מבחר הבשמים שלי, מושלמים לתקופות של חום גדול, אך ניתנים ללבישה לאורך כל השנה.
Fleur de Peau
- משפחה ריחנית: פרחוני מושקי
- תווים עיקריים: מוסק, איריס, פלפל ורוד, אמברט.
- חוות הדעת של Sylvaine: זהו האהוב עליי. אתם מכירים את אהבתי לתווים המושקיים ועליי להודות שאני «קשה» מאוד בתחום הזה, אך זה יצירת מופת טהורה. המוסק בשילוב עם האיריס והפלפל הוורוד בפתיחה הופך אותו לניחוח ממכר מאוד. הוא נוצר על ידי בשם שאהבתי מאוד, שהלך לעולמו צעיר מדי: Olivier Pescheux.
Philosykos
- משפחה ריחנית: עצי פירותי (ירוק)
- תווים עיקריים: עלה תאנה, תאנה, קוקוס, ארז.
- חוות הדעת של Sylvaine: מעובד סביב עלה התאנה, זהו ניחוח רענן מאוד עם תוויו הירוקים הפריכים ותוויו העציים בבסיס. אף שהPremier Figuier של L’Artisan Parfumeur היה חלוץ של תווים אלה בעולם הבישום (חלבי יותר, מרובה פנים יותר), שניהם נוצרו על ידי אותה בשמית מוכשרת: Olivia Giacobetti.
Orphéon
- משפחה ריחנית: עצי אבקתי
- תווים עיקריים: גרגרי ערער, ארז, פולי טונקה, יסמין.
- חוות הדעת של Sylvaine: נוצר כמחווה לבר הג’אז הלילי הממוקם ממש ליד החנות הראשונה ב-Saint-Germain. Olivier Pescheux הצליח ליצור מחדש את האווירה המדומיינת של בר זה עם תווי טבק ועציים נוכחים מאוד. זהו בושם עם נגיעה רטרו. הוא אינו האהוב עליי, מכיוון שתווים אלה אינם בתחום הריחני האישי שלי, אך הוא מספר 1 בעולם של המותג: זה מוכיח שיש לו איכויות גדולות.
הציונים לשבח (חובה לנסות)
- L’Ombre dans l’eau (1983): יוצר מחדש את אווירת גן אנגלי לאחר הגשם, עם ורדיו הרטובים מטל ותווי הדומדמניות השחורות שלו. בושם צמחי, ירוק ורענן שהיווה השראה ליצירות רבות אחרות בעולם הבישום.
- Do Son (2005): בהשראת עיירת נופש חופית בווייטנאם. Fabrice Pellegrin עיבד טוברוז, פרח הדר ויסמין, מרועננים ברוח ימית. אני שאינני אוהבת במיוחד את הטוברוז, מכיוון שהוא לעיתים קרובות נרקוטי ומשכר מדי, מצאתי אותו דווקא רענן ושמשי.
- L’Eau des Sens (2016): אודה לעץ החושחש (petit grain, פרח הדר, נרולי) הנתמכת בגרגרי ערער ופצ’ולי. sillage יוצא דופן. עליי לומר שאני «מעריצה» של פרח ההדר!
- Tam Dao (2003): אידיאלי לחורף, לשיתוף בין אישה לגבר. עץ אלגום (תו קשה מאוד לעיבוד) המשולב בצורה נהדרת עם ארז וברוש. כבוד רב לעבודה על עץ האלגום: בניגוד לכמה בשמים הנקראים כך, זה באמת מריח כמו עץ אלגום. ה-eau de toilette נוצרה על ידי Daniel Molière וה-Eau de Parfum על ידי Cécile Matton.
- Vetyverio: ותיבר בפרשנות של Olivier Pescheux, רענן ופרחוני. יש לו גם אופי והוא קל מאוד ללבישה.
5. פסק דין: למי המותג הזה באמת פונה?
Diptyque משיקה חידושים רבים בכל שנה בזכות קטלוג עשיר ביותר (עם היעלמויות עצובות לעיתים, כמו נר ה-Biscuit האהוב שאני מתגעגעת אליו). זו באמת החנות שכדאי לטפח כדי למצוא מתנה שתשמח בוודאות. מכיוון שאיני אוהבת לקנות ניחוח עבור מישהו אם איני יודעת את שם הבושם האהוב עליו, קניתי שם דווקא את מוצר «נוזל הכלים» האלגנטי כל כך עם פרח הדר!
המילה האחרונה: אם אתם אוהבים בשמים דיסקרטיים למדי, בנויים היטב, אלגנטיים בעלי sillage מכובד, קדימה. לעומת זאת, אם אתם מאלה שאוהבים sillage +++ עם תווי Oud או תווים עציים ענבריים, המשיכו בדרככם. Diptyque לא נסחפה עד כה עם שירת הסירנות של הרגע, כלומר ניחוחות בעלי אוריינטציה פירותית מאוד, גורמה מאוד או מכוונים מאוד ל«מזרח התיכון» שמורגשים מקילומטר מרחק.
