הפאסטה האבקנית: המדריך המלא לתווי אירוס, סגולה ומימוזה

מהי פאסטה אבקנית?

הכינוי “אבקנית” מגיע מאבקות האורז הראשונות שריחנו פעם באירוס. הפאסטה האבקנית, כמו תו יבש, היא ממדי למדי ועצית מעט, עם גוונים של סגולה. היא מושווית לעיתים קרובות לגוני פסטל, ומכילה תווים מתנדפים מאוד.

האירוס נחשב לאלת התווים האבקניים. תוו מסתורי ואוירי, וקשה למדי להבנה. פרחי האירוס משחררים ריחות נפלאים, שחלקם מחזיקים אפילו תו שוקולדי.

בנוסף, פאסטות אבקניות יכולות לעלות את חדרי האיפור הנשיים: הן נמצאות בעיקר במי טואלט ומי בושם לנשים. הן לפעמים נמצאות בבשמים גבריים מסוימים, אך בעיקר בבשמנות הכוויה.

הערה: אין לבלבל בין הפאסטה האבקנית לפאסטה הווניל, שהיא מאוד גוסטטיבית.

תווי האירוס האבקניים בבשמנות

האירוס פאלידה

האירוס פאלידה, או אירוס פירנצה, מוצאו מאיטליה. מדובר באחת מחומרי הגלם היקרים ביותר בבשמנות.

עם זאת, לא הפרח עצמו, אלא שורשו (הריזום) או ביתר דיוק גבעול תת-קרקעי עליו יכולות להיווצר שורשים הנקראים אדוונטיביים, הוא המשמש בבשמנות. הריזומים נלקחים מצמחים בני 3 עד 6 שנים, מנוקים ומיובשים.

בשלב זה, הצמחים עדיין חסרי ריח, ויידרש לאחסנם בשקים במשך שלוש שנים עד להתייבשות מלאה להפוך לריחניים. לאחר תקופה זו, הריזומים מועכים לחלקיקים עדינים ומטופלים בזיקוק, כדי לקבל את המשחה הנקראת “חמאת אירוס”, ששריית החלקיקים בממיס אורגני ומיצויו מביאים לאבסולוט אירוס.

אלגנטיות אירוס פירנצה עולה באיכותה על כל שאר הזנים. לריחו פאסטות מרובות: תווים המתנדנדים בין סגולה ומימוזה, גוונים עציים, כמו גם תו קל של פטל וגזר. לעיתים קרובות מאוד, כדי להחליף או לחזק את אפקט האירוס בבושם, מוסיפים לו אסנס מגרעיני גזר.

האירוס מגודל באיטליה, על קרקעות תלולות, סלעיות ועם חשיפה גרועה, המוציאות מחשבון את האפשרות לנהל גידול מוכני. הנטיעה מתבצעת בין אמצע ספטמבר לאמצע אוקטובר, והקציר מתבצע במהלך השנה השלישית לאחר הנטיעה, בין אמצע יולי לאמצע אוגוסט.

האירוס גרמניקה

האירוס גרמניקה הוא בעל איכות פחות יקרה וגולמית יותר מאירוס פירנצה. במרוקו, גידולי זן הגרמניקה פשוטים יותר שכן הצמחים חזקים יותר מאירוס פירנצה. הריזומים נעקרים ומנוקים מאדמתם לטיפול בשתי דרכים אפשריות:

1. ריזומים קלופים: הם נקלפים ידנית ואז נשטפים. שלב זה ארוך ומייגע (אדם אחד יכול לטפל עד 40 ק”ג ריזומים ביום).
2. ריזומים לא קלופים: הם נחתכים לפרוסות, ייבשים למשך 10 ימים ומאוחסנים במחסנים בתנאים מדויקים של אוורור ולחות במשך שלוש שנים.

הריזומים דורשים באופן אידיאלי שש שנות טיפול לפני שיגיעו לאיכותם המיטבית. במהלך הייבוש באוויר, מתפתחת האירונה, החלק הנשגב ויקר הערך של האירוס.

קיים זן שלישי של אירוס: אירוס פאלידה מסין.

שלוש האיכויות הללו של אירוס שונות מאוד: האירוס פאלידה מאיטליה הוא הנשגב והעדין ביותר, אך גם היקר ביותר מבין הזנים.

האירוס גרמניקה ממרוקו בעל איכות נמוכה יותר מכיוון שמשך ייבוש הריזומים הוא שנתיים עד שלוש (לפעמים פחות), ושיעור האירונה נמוך יותר.

לבסוף, האירוס פאלידה מסין בעל איכות נמוכה מאיטליה, מאחר שעקירת הריזומים מתבצעת מהר יותר.

ספקים מסוימים מבצעים גם קומונלות של אירוס פאלידה איטליה וסין.

הבשמים האבקניים עם אירוס

הנה כמה פרגרנסים המציינות את האירוס בהרכבם:

• Infusion d’iris Prada
• Iris Ganache Guerlain
• Dior Homme Dior
• L’Heure Bleue Guerlain
• Après L’Ondée Guerlain
• Flower Kenzo
• Florentina Delacourte Paris
• Dovana Delacourte Paris

המימוזה בפאסטה האבקנית

המימוזה הוא פרח קשה לעבודה בבשמנות, שכן אבסולוט המימוזה מחזיק ריח רחוק למדי מזה של הפרחים הקטיפתיים.

בשנת 1770, הקפטן קוק, שנוהה מריח הפרחים הצהובים הקטנים האלה, הביא גדודים של שיח זה, שמקורו באוסטרליה. עקבות מאובנות מוכיחות שהוא גדל בארץ זו לפני כ-250 מיליון שנה.

שיחי מימוזה הובאו לכאורה ממקסיקו על ידי צבאות נפוליאון השלישי. הכפות הראשונות של מימוזה הגיעו לפרוח בגנים של ז’וזפין דה בוהרנה.

פרח זה כובש מהר מאוד את הסלונים האריסטוקרטיים של בריטניה וצרפת. הקיסרית ז’וזפין ניסתה אף היא לשתול מימוזות בחממות מלמייסון. אך אקלומו בדרום צרפת מתוארך לכ-150 שנה בלבד. מאז סוף המאה ה-19, המימוזה הוא סמל ריביירה.

פרח זה מגודל בעיקר בדרום צרפת, בהודו, במצרים ובמרוקו. בבשמנות, המימוזה מטופל על ידי מיצוי בממיסים נדיפים לקבלת אבסולוט.

עם זאת, ניתן גם לטפל בקונקרטה (המוצר הראשון הנובע מהמיצוי) על ידי זיקוק מולקולרי: מתקבל אז אבסולוט זיקוק מולקולרי, השונה ריחנית וכמעט חסר צבע.

המימוזה מעניק בבשמים תו פרחוני ירוק, אבקני, דבשי ושקדי. יש לו בנוסף פאסטה ירוקה בולטת למדי (קרובה לזו של עלה הסגולה) שכן עליו מזוקקים יחד עם הכדורים הצהובים. הנה מדוע, בתו המימוזה, ניחוחות צמחיים המזכירים מלפפון ואף מלון ניכרים.

הנה רשימה לא מקיפה של בשמים המכילים תו מימוזה בולט:

• Un soliflore L’Artisan Parfumeur
• Mimosa Pour Moi
• Champs Elysées Guerlain
• Summer Kenzo
• Farnésiana Caron
• Beige extrait Chanel

כמה אנקדוטות על המימוזה

• אטימולוגיה: שמו בא מהלטינית mimus, שפירושו “קפריזה”, שכן עלים מסוימים מתכווצים עם המגע, כמו רפלקס.
• אומרים שאם המימוזה פורח בחורף בריביירה, זה מפני שהוא שמר בזיכרון את תקופת פריחתו באוסטרליה, שם הפרחים מתפתחים באותה תקופה, כלומר בקיץ, שתי איכויות משמשות את הבשמאים: acacia Dealbata ו-acacia Farnésina.
• בספרד, המימוזה מסמל את שוב הלבבות.
• מאז 1946, המימוזה הוא סמל יום האשה, שחל בכל שנה ב-8 במרץ.
• פרח המימוזה מוגש בחג הסבתות, מרסל פניול אמר: “סבתות הן כמו המימוזה: הן עדינות ורעננות, אך שבירות…”
• המימוזה אכיל: כדורי מימוזה מוגשים בסוכר מעוצב ומבושמים. לעומת זאת, אין אפשרות לגבש את הפרחים ישירות, מאחר שהפרח קטיפתי מדי.
• קיים סירופ מימוזה שיכול לאחות בתענוג כוס שמפניה.

הקאסיה בפאסטה האבקנית

הקאסיה הוא פרח מאותה משפחה כמו המימוזות (כלומר משפחת השיטים). עם זאת, לענפיו יש קוצים. כמו המימוזה, מדובר בפרח קשה למדי לעבודה בבשמנות. ריחו, לעומת זאת, סמיך יותר, מסתורי יותר, עם תווים חייתיים הקרובים לאלה של אילנג-אילנג, ומחזיק אפקטים גפריתיים וגוונים אלדהידיים.

מבין הבשמים עם קאסיה, נמצאים:

• קאסיה ב-Après L’Ondée
• Fleurs de Cassie של Frédéric Malle עם 4% אבסולוט קאסיה

מוצרי סינתזה בפאסטה האבקנית

הסגולה

לפי האגדה, זאוס, שהיה מאוהב ב-Io, ציווה לאדמה ליצור לכבודה את הפרח היפה ביותר: הסגולה.
מכיוון שאהב את הפרח הזה, כונה נפוליאון לפעמים “קורפורל ויולט”. היא הפכה אז לסמל המפלגה הקיסרית הנפוליאונית.

באנגליה, ריחה היה מהפופולריים בתקופה הוויקטוריאנית. צנועות, הסגולות קשורות לעיתים קרובות לפשטות ולצניעות.

עם זאת, הסגולה אינה מעניקה את בשמה (מדובר בפרח “אילם”). לכן מולקולות מתיל-איונון ואיונון הן המאפשרות שחזורו.
הסגולה נקראה “Iov” או “Ion” ביוונית עתיקה, ומכאן השם “ionone”, המציין תרכובת כימית.

המתיל-איונון

האיונון הראשון התגלה בשנת 1890. האיונונים אפשרו לבשמאים לשחזר את בשמה של פרח הסגולה באמונה הגבוהה ביותר האפשרית. קיימים גם איונונים “אלפא”, “בטא”, “תו סגולה”, פחות קלים לשימוש מהמתיל-איונונים.

תו זה פרחוני, אבקני, קרוב לפטל ועצי.
איונונים ומתיל-איונונים מצטרפים נפלאות לתווים מוסקניים עוד יותר, כגון אירונים טבעיים או סינתטיים, או גם תווי אבסולוט אירוס.

Après l’Ondée של Guerlain היה אחד הבשמים הראשונים שהכיל מולקולות אלה, ואחריו l’Heure Bleue, Météorites, Vol de Nuit, Insolence, וגם Florentina.

ניתן גם לציין:

• Origan Coty – 1905
• Heure bleue Guerlain – 1912
• La Violette de Toulouse Berdoues – 1936
• Violetta di Parma Borsari – 1970
• Detchema Revillon – 1953
• Lagerfeld Karl Lagerfeld (גברי) – 1978
• Paris YSL – 1983
• Eternity Calvin Klein – 1988
• Trésor Lancôme – 1990
• Tocade Rochas – 1994
• Iris Silver mist Serge Lutens – 1994
• Aimez Moi Caron – 1996
• Flower Kenzo – 2000
• Verte Violette Artisan Parfumeur – 2001
• Lolita Lempicka – 2004
• Insolence Guerlain – 2006
• Misia Chanel – 2015

ההליוטרופ הטבעי

ריח ההליוטרופ, שצמחיו נמצאים אצל חלק מהמשתלות, נמצא בין אבקה, וניל ושקד. מדובר בניחוח נפלא, שאין להחמיץ אותו.

ההליוטרופין

הוא אינו מעניק את בשמו, אך למרות זאת, ריחו התגלה בשנת 1869 על ידי Fittig ו-Mielk. חומר גלם זה הוא סינתטי אך ניתן לקבלו גם מוניל טהיטנסיס. מדובר בתו פרחוני, שקדי, בין מימוזה, הליוטרופ ולילך.
שוב, ריח זה נמצא, בין היתר, ב-Après L’ondée, Heure Bleue, Insolence של Guerlain ובFlorentina.

התווים המוסקיים, או מוסקים לבנים

מולקולות אלה, כמו ה-Muscenone, משחררות תו אבקני מאוד עוטף עם אפקט “קשמיר”.

סיכום

התווים האבקניים מביאים רכות, עדינות לבשמים, ועוטפים מאוד, כמו קשמיר. הם יכולים להיות מודרניים (בצורת מוסקים) או מסורתיים יותר, מזכירים אבקת אורז או חדרי בודואר לנשים.