הבֶּנזוֹאִין בבשמנות: דמעות הוניל מלאוס

מוצא: לאוס, ארץ הבֶּנזוֹאִין

הבֶּנזוֹאִין נאסף בעיקר בלאוס. לאוס כונה בעבר ארץ מיליון הפילים. ללאוס יש ריח של מדינה עדיין בתולית. כפי שכתב הסופר הצרפתי ז’אן אז’אלבר ב-1991: “שם, הזמן הוא שלמות אחת, כמו הבד ללא תפר שנשים כורכות סביב מותניהן, כמו הצעיף החופשי לאורך חזיהן.

הוא מתמזג עם החלל. כבר אין זה אלא שמש, ירחות גדולים וקטנים, כמו נהר ללא גדות”.

אחד מעושריה של לאוס הוא הבֶּנזוֹאִין. כל שנה, הארץ מייצרת כ-50 טון. ניתן למצוא אותו בעיקר בצפון, במחוז פוֹנגסָלִי, אזור הררי בעל יערות עצומים. שם פוגשים את עם הבֶּנזוֹאִין. שני שלישים מיוצאים לאירופה.

היסטוריה ומסורות

התגלה מדעית ב-1853 על ידי גַרסִיָה דֵה אוֹרטָה. בעבר הרחוק, הובילו עצו הבָּשָׂם העֲרֵב שהיו שורפים בבתים, כדי לטהר את האווירה, למשוך גלים חיוביים ולדחות יצורים ובריות בלתי רצויים.

הבֶּנזוֹאִין משמש להכנת קטורת, בין אם בכנסיות רוסיות או קהילות אורתודוקסיות אחרות, במדינות ערב של המפרץ, בהודו וכן הלאה. שם שרפים שרף זה על גחלים. דמעות הבֶּנזוֹאִין מפתחות ריח ערב מאוד, מוערך במאוד במקדשים בודהיסטים בהם הוא משמש כלבונה בכנסיות הקתוליות.

במקור המילה בושם: השם הלטיני “perfumare” — שרפים, בַּלסָמִים, שרפות נשרפו, עלו בחשיכה, כדי לכבד את האלים. בקצרה, הבֶּנזוֹאִין נחשב זמן רב כסוג של לבונה או מור וכחומר יקר.

יתרונות: מהבַּלסָם לבשמנות

הבֶּנזוֹאִין נכנס לתרכובת בַּלסָם בעל תכונות מרפאות ואנטיספטיות. הוא מבשם את מי הבוֹטוֹ: מוצר תרופתי, מי הפה ששימשו בעיקר את לואי ה-XV.

הבֶּנזוֹאִין מילא גם תפקיד בטיפול במחלות ריאה בשימוש כאידוי ועל כן כחומר חיטוי. הוא מרפא חתכים ועצבנות העור, גם דלקת חניכיים, נלחם בראומטיזם ובהרעלות דם.

אנקדוטות היסטוריות

Baume de la Ferté, שנוצר ב-1830 על ידי Pierre-François-Pascal Guerlain, תוכנן בתחילה לסדקים בחזה אשתו שהניקה. כיום מומלץ לשפתיים, שרירית השפתיים היא מאותו האופי כמו הפטמה. בַּלסָם זה מבוסס על גופים מַרכִּכִים ויין בורדו עשיר מאוד בטנינים, ומכאן מרפא, ובבֶּנזוֹאִין. שמו כיום: Superlips.

הוא בסיס המתכון של Papier d’Arménie, מתכון סודי של בֶּנזוֹאִין ותבלינים שיוצרו באזור פריז, ריחו הִשְׁרָה אותי בושם בלעדי של Guerlain: Bois d’Arménie.

בוטניקה וזנים

הבֶּנזוֹאִין הוא שרף בַּלסָמִי. הנקרא גם גומי או דמעת בֶּנזוֹאִין, הוא מופרש מגזע ה-Styrax Tonkinensis, ממשפחת הסטִירָקָצֵיוֹת. הבֶּנזוֹאִין מאפשר קבלת חומצה בנזואית.

קיימות איכויות שונות של בֶּנזוֹאִין:

• הבֶּנזוֹאִין מלאוס: איכותי מאוד, תו וניל וגם תו קרמל, ללא מתיקות מוגזמת, אבקני וחלבי.
• הבֶּנזוֹאִין מסיאם: זן מבוקש מאוד על ידי בַּשָּׁמִים. נדיר מאוד ולכן יקר מאוד. מציג פאצטת וניל מאוד נוכחת. החקלאים מתחילים לנצל את העצים בגיל 8 שנים.
• הבֶּנזוֹאִין מסומטרה: בהרכב הבֶּנזוֹאִין ניתן למצוא: וניל וחומצה קינמית. החקלאים מתחילים לנצל את העצים בגיל 25 שנים.

קציר וחילוץ

אוספים את השרף ביד. האיכר מטפס לראש העץ בסיוע סולם עשוי רשת ובירידה הוא חורץ את קליפת הגזע במספר מקומות כדי לגרום לעץ לבכות. זוהי הסיבה לכינוי “דמעות בֶּנזוֹאִין”.

החריצות המכוונות נעשות על העץ במשך עשר שנים. הפרשה זו לבנה כשהיא נוזלית ומצהיבה בייבוש. כשאוספים אותה, כ-6 חודשים לאחר מכן, היא כבר חצי-מוצקה.

עץ אחד נותן 4 עד 6 ק”ג בשנה של שרף או גומי. לאחר מכן, הבֶּנזוֹאִין מובל בשקי יוטה למחסנים שם יטופל כגושי זהב. לאחר מכן, הוא ינוקה ומוין (עבודה המובטחת על ידי הנשים).

בבשמנות, הגומי מטופל בחילוץ בממיסים נדיפים לקבלת אבסולו בֶּנזוֹאִין.

תיאור ריחני

תו הבֶּנזוֹאִין עשיר בפאצטות: וניל עדין, שקדים וקפה קלוי, דבשי, פרחוני (ציפורן), חלבי, ליקרי, אפקט חמאת קקאו, מעט רפואי.

בשמים המכילים בֶּנזוֹאִין

בשמים המכילים בֶּנזוֹאִין:

• Bois des Iles של Chanel
• Habanita של Molinard
• Opium של YSL
• L’Eau של Diptyque
• Serge Noire של Lutens
• Terre d’Hermès

נוכח גם ב-Shalimar, L’Heure Bleue, Lui, L’Instant de Guerlain (האחרון שפיתחתי עם Maurice Roucel), ו-Bois d’Arménie שנוצר יחד עם Annick Ménardo.